יום שבת, 5 בפברואר 2011

שנת 2005- אף סרט

באמת שניסיתי. חיפשתי. חפרתי באתרי אינטרנט. בדקתי ובחנתי. אבל לא מצאתי שום סרט בשנת 2005 שראוי לתואר "סרט ששינה את חיי". היו כמה סרטים מוצלחים. "ברוקבאק מאונטן" של אנג לי הצליח לרגש ולשבור את מיתוס הקאובוי המאצ'ו. "משפחת הקייסרים" העלה בדרגה את ז'אנר סרטי הטבע לדרמה של ממש. ואפילו היה סרט אחד שנוי במחלוקת שסיפר את סיפורם של מחבלים מתאבדים וכמעט זכה באוסקר- "גן עדן עכשיו". אבל שום סרט לא ממש נגע, טילטל, הרעיד את עולמי, וקשה למצוא סרט שיזכר לדורות.
שנת 2005 היתה שנה של יאוש גם אישי שלי וגם (אולי) לאומי ואפילו (אולי) בינלאומי. אני בקנדה הרחוקה והקרה, מערכת היחסים המשמעותית בחיי על סף פירוק, ובינתיים בעולם משתוללת מלחמה בעיראק, המזרח הרחוק מלקק את פצעיו לאחר האסון הגדול בתולדותיו- הצונאמי. ארה"ב שוקעת ביאוש ודיכדוך כאשר אמצע הקדנציה של הנשיא בוש נכנסת לתוקפה, הכלכלה מדשדשת, ובדרום ארה"ב מתרחש אסון גדול בדמות הוריקן קתרינה שרק ממחיש את ההבדלים הבולטים בין אלו שיש להם ואלו שלא.
גם באירופה המצב לא טוב יותר. גל של שנאה והתנגשות על רקע דתי ואתני בצרפת, בדנמרק (על רקע קריקטורת הנביא מוחמד) ואיפה לא. בישראל המצב יציב אך לא אופטימי במיוחד. על רקע כל זה קשה לראות יצירה קולנועית שבאמת מנסה להרעיד את הסיפים והקולנוע נע בין דרמות משמימות לקומדיות מטופשות. הי, אפילו הסרט הזוכה באוסקר הוא אחד הגרועים שזכו בו אי פעם- "התרסקות" של פול האגיס, קולקציה של סיפורים נדושים ובנאלים בעיר לוס אנג'לס.
אולי הסרט שאבחר בו בשנת 2005 הוא "STORIES FROM THE OTHER SIDE" שלי! זהו סרט דוקונמטרי קצר שעשיתי באוניברסיטת יורק המספר על כמה דמויות שחוו מוות קליני/קומה ומספרים על חוויותיהם.
טוב אם אבחר בזה אני ממש מגלומן. בואו נשאיר את זה ככה. 2005, שנה נטולת סרטים שהשפיעו על חיי.