יום חמישי, 2 בדצמבר 2010

שנת 1994- "מוכרים בלבד" ו"קראמב"


בשבילי ובשביל רבים אחרים שנת 1993 תזכר כשנה שבה התחילו באמת שנות ה90 וזאת בעיקר בגלל שהמהות האמיתית של העשור הנהדר הזה הייתה מבחינה תרבותית לפחות, הטשטוש הנפלא בין שוליים למרכז, הפיכתם של גיבורי שוליים לגיבורי תרבות אמיתיים שסוחפים אחריהם מליוני מעריצים וקול חדש אמיתי ושונה בתרבות האמריקאית ובכלל. לא שזה היה דבר חדש, אבל הצלחתם של סדרות כמו "סיינפלד" ו"חברים" ששינו את ההגמוניה על מוסד הסיטקום המיושן הנע עד אז על גבול המוסריות/מוסרניות והציג אמריקה שמרנית בטירוף, הצלחתם של להקות הגראנג' ובראשם "נירוונה" שהדיחה באקט סימלי ביותר את מייקל ג'קסון מראש טבלת המכירות, והצלחת סרטים כמו "מוכרים בלבד", סרט שוליים מחתרתי שהצליח בניגוד לכל הסיכויים כאשר הוא משאיר מאחור שוברי קופות פוטנציאלים כ"עולם המים" של קווין קוסטנר הם בשבילי לא פחות ממהפכה חברתית. אפשר לתהות על השינוי שחל בשנה זאת, שנה שבה ישראל חתמה על הסכם שלום עם הפלשתינאים, שנה שבה ביל קלינטון, הנשיא המגניב הראשון מאז קנדי (והאחרון עד אובמה) נכנס לבית הלבן ושינה אותו לחלוטין, שנה בה אומנם היו מלחמות עקובות מדם בבוסניה ובאפריקה, אך העולם נראה סובלני ופתוח מאי פעם. אולי זאת נימה אישית בלבד, שנה של התבגרות עבורי, שנות הטיפשעשרה ואולי זאת הנטייה שלי להביט בערגה על השנה המשמעותית הזאת ששינתה מן הסתם גם אותי, אך בכל זאת. לא פלא שגם הסרטים המובילים בקופות ובאוסקרים כוללים דמויות חריגות כ"פורסט גאמפ"ועלילות חריגות כ"ספרות זולה".
ב1994 הלוזר הוא המלך. מ"LOSER" המנון ההמונים של בק, דרך ג'ורג' קוסטנזה המובטל החי עם הוריו בגיל 30+ ועד לקווין סמית', מובטל החי בבית הוריו, שנשר מכל המסגרות (בהם בית ספר לקולנוע בוונקובר) שמנמן ולא מושך במיוחד, שהיה לקול לכל אותם לוזרים כמוהו, שלא לומר מודל לחיקוי לאחר שהפיק בכוחות עצמו סרט עצמאי קטן בתקציב זעום של 30000 דולר וגרף מיליונים רבים. אין שום דבר מבריק בסרטו של סמית' הכולל בעיקר דיאלוגים בלתי סופיים על זוטות- סגנון המאפיין קולנוענים רבים מהנייטיז ממיק לי להאל הארטלי. גיבורי הסרט נעים בין חנות המכולת לספריית וידאו ועוד בשכונה קטנה המזכירה כל פרבר אמריקאי בניו ג'רזי (נגיד) ומייצגת את "אמריקה האמיתית" ולא את זאת המזוייפת מניו יורק ולוס אנג'לס. רצף האירועים ההזויים והמשעשעים העוברים על הגיבורים כולל התעמתות עם סוחר מסטיקים נגד עישון, סקס עם גופה ומפגש עם צמד משעשע שהופיע מאז כמעט בכל סרטיו של סמית'- ג'י ובוב השקט (הלא הוא סמית' עצמו)
ואם כבר מדברים על לוזרים אי אפשר שלא להזכיר את "קראמב" סרטו הדוקומנטרי ההזוי והמקסים להפליא של טרי זוויגוף המשרטט את דיוקנו של אחד מאמני הקומיקס החתרניים והמשפיעים ביותר בכל הזמנים- רוברט קראמב. הסרט מציג הצצה נדירה לחייו של קראמב האקסצנטרי ואחיו המופרעים ללא צנזורה ומאפשר לצופים להבין כיצד נוצרו אותם גיבורי תרבות שוליים בשנות ה70, אותם גיבורים שהיוו השראה בין השאר גם לסמית' וחבריו.
למרבית האירוניה, "מוכרים בלבד" ו"קראמב" הביאו ליוצריהם הצלחה שרק הרחיקה אותם מהשוליים והפכה אותם לבמאים רגילים ומשעממים. סמית' אפילו חזר לביים את "מוכרים בלבד2" שלא עלה על הציפיות ושורה ארוכה של סרטים שניסו בחוסר הצלחה לשחזר את רוח הנעורים משנות ה90. זוויגוף ביים סרט מצליח אחד המבוסס על קומיקס (העולם שבפנים) ומאוחר יותר המשיך לביים סרטים הוליוודים משעממים כBAD SANTA .
בשבוע הבא- 1996- טריינספורטינג

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה