האמת שהיתה לי התלבטות רבה בין 2 הסרטים שהם גם דומים וגם שונים מאוד אחד לשני, אז למה לא לדבר על שניהם?
"מקס הזועם" ו"הנוסע השמיני" הם למעשה שני צדדים של אותו מטבע- אחד הוא סרט מחתרתי, עצמאי ודל תקציב שהפך להפתעה מסחררת בוודאי לאור האלימות הקשה שהוצגה בו, השני סרט אולפנים, עתיר תקציב שגם הוא הפך להצלחה לא קטנה. שניהם הובילו לסדרת המשכים מצליחה, שניהם גילו לעולם 2 מכוכבי הוליווד הבולטים בשנות ה80 וה90 (סיגורני וויבר ומל גיבסון)
אך מה שלדעתי המכנה המשותף הבולט בין 2 הסרטים הללו הוא תחושת הפראנויה המלווה את הצפיה בשניהם, תחושה שהיתה שייכת עד כה לסרטי אימה מובהקים. ב"נוסע השמיני" הפרנויה מגיעה מתחושת הקלסטורופוביה הנלוות למסע של הצוות (ושל הצופים) בחללית הקטנה והמתפוררת למדי. זאת איננה החללית הלבנה והפסטורלית של "אודיסאה בחלל" אפילו לא החללית המאותגרת ארכיטקטונית של "מלחמת הכוכבים" מדובר כאן בסוג של מבוך מתחתי אפל ומיאש שהופך את מרדפו של אותו יצור נורא למפחיד אף יותר. ב"מקס הזועם" הפרנויה נובעת דווקא ממניעים אחרים- מהפחד ממקומות פתוחים. אותו עולם פוסט אפוקליפטי בו גיבסון מתנהל בערבות אוסטרליה הנידחות רווי ב"זומבים" מפחידים שאין להם אלוהים. התחושה כאילו כל רגע יכול לקפוץ עליך עוד איזה זומבי נוראי מלווה את הצופים לאורך כל הסרט.
"מקס הזועם" ו"הנוסע השמיני" הם למעשה שני צדדים של אותו מטבע- אחד הוא סרט מחתרתי, עצמאי ודל תקציב שהפך להפתעה מסחררת בוודאי לאור האלימות הקשה שהוצגה בו, השני סרט אולפנים, עתיר תקציב שגם הוא הפך להצלחה לא קטנה. שניהם הובילו לסדרת המשכים מצליחה, שניהם גילו לעולם 2 מכוכבי הוליווד הבולטים בשנות ה80 וה90 (סיגורני וויבר ומל גיבסון)
אך מה שלדעתי המכנה המשותף הבולט בין 2 הסרטים הללו הוא תחושת הפראנויה המלווה את הצפיה בשניהם, תחושה שהיתה שייכת עד כה לסרטי אימה מובהקים. ב"נוסע השמיני" הפרנויה מגיעה מתחושת הקלסטורופוביה הנלוות למסע של הצוות (ושל הצופים) בחללית הקטנה והמתפוררת למדי. זאת איננה החללית הלבנה והפסטורלית של "אודיסאה בחלל" אפילו לא החללית המאותגרת ארכיטקטונית של "מלחמת הכוכבים" מדובר כאן בסוג של מבוך מתחתי אפל ומיאש שהופך את מרדפו של אותו יצור נורא למפחיד אף יותר. ב"מקס הזועם" הפרנויה נובעת דווקא ממניעים אחרים- מהפחד ממקומות פתוחים. אותו עולם פוסט אפוקליפטי בו גיבסון מתנהל בערבות אוסטרליה הנידחות רווי ב"זומבים" מפחידים שאין להם אלוהים. התחושה כאילו כל רגע יכול לקפוץ עליך עוד איזה זומבי נוראי מלווה את הצופים לאורך כל הסרט.
מקס הזועם (במקור MAD MAX- מקס המשוגע) הופק בתקציב זעום של 4000000 דולר אוסטרלי והפיק רווחי שיא בזמנו של למעלה מ100 מליון דולר. הצלחתו העלתה את הרף לאלימות הקשה בסרטי אקשן ומדע בדיוני שעד כה לא עמדה בחוקים הנוקשים של הצנזורה . כוכב הסרט מל גיבסון המשיך במסורת של סרטים אלימים במיוחד שמותחים את הקצה בין אומנות לפורנוגרפיה גרפית בקולנוע הממסדית, עניין שיעמוד למבחן בשנות ה80 השמרניות ולאחריהם. בסוף שנות ה70 פרח ז'אנר סרטי ה"אקספלוייטשן" אותם סרטי אימה קיצונים במיוחד שהראו אלימות גרפית קשה והוחרמו במדינות שונות בעולם. "מקס הזועם" שהופץ בתחילה באוסטרליה- מדינה ליברלית יחסית מבחינת הגבלי צנזורה, הפך להצלחה מסחררת ופתח את הסחר.
לעומת מקס הזועם "הנוסע השמיני" (במקור "ALIEN" אולי התרגום היחידי בעברית שעולה על המקור) מראה בעיקר אלימות מאופקת. הבמאי רידלי סקוט השכיל להפנים את מסרו של אלפרד היצ'קוק כי השוט שלא תראה על המסך הוא המפחיד ביותר. ואכן המפלצת מופיעה לרגעים ספורים בלבד.
הנוסע השמיני ו"מקס הזועם" הציגו 2 דמויות חזקות הנלחמות בכוחות הרשע, אך בעוד ה"נוסע השמיני" הציג לראשונה דמות נשית חזקה מובילה (המפיקים אגב טוענים כי בתסריט המקורי היו רק גברים) "מקס הזועם" מציג שוביניזם טהור במלא הדרו.
שני הסרטים כך או כך שינו את ההיסטוריה הקולנועית ללא שעור
בפעם הבאה: 1980 "טיסה נעימה"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה