יום חמישי, 30 בספטמבר 2010

1983 "ראסטי ג'ימס"

זה היה בגיל 11 או 12 שנחשפתי לראשונה לסרט הקסום הזה. אחי הגדול, חובב קולנוע לא קטן בעצמו, הכיר לי את הסרט כאשר הפך אותו לפולחן בו צפה פעם אחר פעם אחר פעם. החתרניות, רוח הנעורים, השחור-לבן האומנותי שלא היה מקובל אז (מאוחר יותר בשנות ה90 הוא יהפוך לאופנה בקולנוע ה"אומנותי"), והכריזמה הבלתי נדלית של שני הכוכבים שלה -מאט דילון ומיקי רורק, הרי הוא "האופנוען" קנו את ליבי מהצפיה הראשונה. מאז, למעלה מ25 שנה מאז שיצא, הוא עדיין אחד מהסרטים האהובים עלי, ובוודאי סרטו האהוב עלי של קופולה. מסתבר שקופולה עצמו מכליל את הסרט ברשימה הנפוחה "חמשת הסרטים האהובים עלי שביימתי", ואכן קשה שלא לא להתאהב ביצירה הפשוטה אך המורכבת הזאת, המבוססת על ספרה של ס.א הינטון (שכתבה גם את "נערי הכרך", סרטו הקודם של קופולה). קופולה ביים את הסרט בתקופת שפל שלו. לאחר הצלחות כבירות בשנות ה70 שהעמידו אותו בשורה של הבמאים המצליחים ביותר בהוליווד וכמכתיב דרך בחבורת הקולנוענים החדשים, קופולה ספג כמה מכות קשות דווקא כמפיק. חברת ההפקה שלו "אמריקן זואיטרופ" שהעניקה לו ולחבריו חופש פעולה כמעט מוחלט פשטה את הרגל לאחר סדרה של כשלונות, ביניהם אולי סרטו הכושל ביותר "אחד מהלב" (1982), והוא נאלץ לשוב לעבוד כבמאי שכיר, נתון לחסדיהם של האולפנים הגדולים אותם תיעב. אבל מתוך היאוש, ואולי בגללו נולדו כמה מסרטיו היפים והמרגשים של קופולה, סרטים הרחוקים מההירואיות ומהתקציב הגדול של האפוסים המפורסמים שביים בעבר כ"הסנדק" ו"אפוקליפסה עכשיו".

"ראסטי ג'יימס" נקרא באנגלית RUMBLE FISH על שם הדג המפורסם התוקף כל דמות שרואה, כולל בבאותו שלו. המטאפורה הזאת מצטרפת לשלל דימויים שונים העומדים בליבו של הסרט הכוללים את המשחק בין שחור-לבן לצבע המסמלים את מצבו הנפשי של הגיבור, אופנוען שאיננו מרגיש דבר, עד שמתחיל לפתע לגלות אמפתיה דווקא לדג. עוד דימוי מוביל הוא השעון, המופיע בכל פריים ופריים בסרט (בדוק!!) ומסמל את הזמן האוזל, כגורל ידוע מראש של גיבור הסרט.

הסרט לא הצליח במיוחד בקופות למרות שכיסה את ההשקעה, ולא רשם איזה שהוא הישג מבחינת ההשפעה שלו על תרבות הקולנוע והפופ בכלל, לפחות לא עם צאתו, ובכל זאת לדעתי מדובר באחד הסרטים המרגשים והיפים שראיתי מימי.

בפעם הבאה- שנת 1984 "סיוט ברח' אלם" ... תבואו יהיה מפחיד...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה