יום שבת, 20 בנובמבר 2010

1993- "עירום" (מייק לי)

בית הקולנוע "סמדר" במושבה הגרמנית בירושלים היה שותף לכמה מרגעי הקולנוע הגדולים בחיי. הקולנוע שהוקם אי שם בשנות ה60, זכה לעדנה מחודשת באמצע שנות ה90 עם התרסקות בתי הקולנוע השכונתיים בעולם ובירושלים בפרט, והרצון להחזיר עטרה ליושנה+בית קפה אופנתי ומגניב. הקמתו המחודשת של "סמדר" לצד מוסדות ותיקים וחדשים מיקם את רחוב עמק רפאים כ"וויליג" הירושלמי- מקום תוסס, שיקי וצעיר, מפלט מחשכת מאה שערים וגאולה החרדיות, מרכז העיר הסואן, ותלפיות המכוערת הסמוכה אליו. בשבילי סמדר היה יותר מבית קולנוע, הוא היה פתח של שפיות בעיר, מזכרת לחיים אחרים, לתקופה אחרת ומין תמצית של ירושלמיות שאיננה עוד. אחד מרגעי הקולנוע החקוקים בזכרוני הם הצפיה ב1994 בהקרנת חצות של "עירום" סרט קטן שלא זכה ליחסי ציבור על אף העניין והביקורות המצויינות. בתוך שוברי הקופות הענקיים והסרטים האירופאים ה"נחשבים" עירום היה עוף מוזר. קריאה לעזרה, יללה אקזיסטיאליסטית מחרישת אזניים. קול של תסכול ותפילה כאחד בסרט פיוטי להפליא שמצליח לתת אגרוף חזק בבטן ובו בזמן לרגש.

אין טעם להתעמק על סיפור העלילה הדל למדי המגולל את סיפורם של חבורה של צעירים דחויים חברתית וחדורי שנאה עצמית המחפשים את דרכם במטרופולין הלונדוני של שנות ה90. מרבית הסרט נע בין דיאלוגים ארוכים שחלקם הגדול חסר חשיבות עלילתית לפעולות תמוהות למדי. קשה לי להצביע על השגים קולנועים אחרים בסרט ומשום מה נראה כאילו זה מקרה נדיר שבו השלם לא רק גדול מחלקיו, חלקיו כמעט אינם קיימים כרכיבים בודדים.

מייק לי, אחד ממשוררי הקולנוע הגדולים של שנות ה90 המשיך לייצר סרטים נפלאים לאורך העשור המהורהר והקודר הזה, בניהם את "סודות ושקרים" סרט שהגדיר מחדש את היחס הבין גזעי בבריטניה, אך אף סרט לעניות דעתי לא התקרב להישג שלו ב"עירום". ספק עם צוות השחקנים וביניהם דיוויד טווליס הסקוטי בעל הזקן המוזר וקטרין קרטלידג (שזכתה להצלחה יחסית בקולנוע האומנותי של שנות ה90, ובין השאר שחקה בסרטו של לארנס פון טרייר "לשבור את הגלים) ידעו

ומה שמיוחד בסרט הזה בעיני הוא שהוא הצליח ללכוד את התחושה האישית שלי ושל רבים ברגע נתון, רגע חד פעמי, רגע שלא יחזור שוב, מין ביטוי רגעי אבל מדויק להפליא וחד כל כך של התחושות, המחשבות והרגשות שגאו בי באותה תקופה.

את עירום ראיתי לבד ושבור לב, אני זוכר את הלילה הירושלמי הקר, את הגשם שירד, את האווירה הקודרת שאפפה אותי. ואיך שחשבתי לעצמי שאין דרך אחרת לראות את הסרט הזה, מלבד להיות לבד ושבור לב בלילה ירושלמי קריר, כשהמעיל הארוך השחור שלי עוטף אותי מפני הערפל הכבד, כשאדי אוויר חמים יוצאים מפי ומתאדים אל הלילה חסר הרחמים הזה, בדיוק כמו בסרטו של לי.

בונוס : דיאלוג האבולוציה המבריק

http://www.youtube.com/watch?v=70-y0AwwCOk

בשבוע הבא 1994-"מוכרים בלבד" ו"קראמב"


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה