קרוגר נולד במוחו המעוות משהו של במאי האינדי האמריקאי ווס קרייבן. אותו קרייבן החל את דרכו כבמאי מוביל בז'אנר ה"אקספלוייטיישן מוביז" סרטי אימה ומתח קשים מאוד לצפייה שחלקם נאסרו להקרנה בארה"ב בגלל האלימות הגרפית הרבה בהם. אחד הסרטים "הבית האחרון מימין" כלל סצנות קשות של אונס קבוצתי ורצח במסור עוד לפני "המנסרים מטקסס". הסרט כמובן נפסל אך למרבית האירוניה זכה גם הוא לחידוש הוליוודי רב תקציב (יחסית) בשנות ה2000.
הצלחתם של סרטי אימה זולים ואפקטיבים (סלאשרים בלשון האמריקנה) בסוף שנות ה70 כ"ליל המסכות" ו"יום שיש
י ה13" בסוף שנות ה70 סימנה את דרכם של יוצרים צעירים מחוץ לתעשייה שרצו לפרוץ ובגדול. דומה כי בניגוד לז'אנרים אחרים הדורשים מיומנות, כסף, ניסיון וכוכבים, דווקא הלוק החובבני והרשלני משהו של סרטי האימה עובד לא פעם לטובתם. האולפנים ראו כי טוב ונתנו הזדמנות ליותר ויותר יוצרים חובבי דם. קרייבן לעומת זאת לא היה שותף לחגיגה עד ל1984. הוא הסתובב עם התסריט ל"רחוב אלם" מספר שנים, מכתת רגלו מאולפן לאולפן, עד שהגיע לחברת הפקות קטנה "NEW LINE CINEMA" שמה שהחליטה לתת לו ולתסריט המורכב יחסית שלו הזדמנות.
קרייבן מספר כי הרעיון לסרט הגיע מסיפורים ששמע בתור ילד, אגדות אורבניות שכאלו על אנשים שחלמו חלום על מוות ומתו במציאות. דמותו של פרדי קרוגר התבססה על אחד משכניו שהיה ה"סוטה השכונתי" ושונה לרוצח ילדים.
מספרים כי ההפקה דרשה מקרייבן לשנות את הסוף המקורי שהיה סוף סגור (זהירות ספויילר !!!) ובו ננסי מתעוררת למציאות וורודה בה הכל חלום ומשפחתה בחיים. הסוף שונה כאמור לסוף פתוח שמאפשר סדרה של סרטים בכיכובו של קרוגר, נבואה שהגשימה עצמה מעל למצופה. רוברט אינגלנד נבחר לשחק את קרוגר וזכה לקריירה לחיים אך גם לטייפקאסט שנדבק לכל החיים, תלוי איך מסתכלים על זה. עוד בקאסט שיחק שחקן צעיר ולא מוכר שזהו סרטו הראשון, אחד ג'וני דפ, אולי אתם מכירים.
הסיוט ברחוב אלם הפך להצלחה מסחררת כשגרף 25 מליון דולר בהשקעה של פחות מ2 מליון דולר בלבד. יש אומרים כי זה הסרט שהציל את קריסתו של האולפן החדש והקטן , אולפן שהפיק מאוחר יותר את טרילוגיית "שר הטבעות". מה שגאוני כל כך בסרט הזה לדעתי,גם 26 שנה מאוחר יותר (ויש שיחלקו איתי אבל בשבילי אין אף סרט בסדרה שמשתווה לראשון)
הוא היכולת של קרייבן לממש סיוט, ולאפיין אותו טוב כל כך, ומותאם לכל דמות בנפרד. חלומות הופיעו לפני כן בקולנוע ותמיד היו אלמנט קולנועי מובהק הנועד בין השער לטשטש את רובד המציאות. אולם מעולם לפני כן לא היה שימוש מתוחכם כל כך בסיוט ובהשלכות שלו. ומה הסרט אומר על התקופה בה נוצר? האם הוא מכיל מסר סמוי על החלום האמריקאי שהוא בעצם סיוט? טוב כאן אני באמת מרחיק לכת, אבל אפשר למצוא למשל אזכורים שהופיעו בסלאשרים אחרים, לפחד מעצמינו, לסביבה הקרובה אלינו. בניגוד לסרטי המפלצות והחייזרים, האויב בסלאשרים מגיע מתוכינו, מהשכונה, מהרחוב, אפילו מהמשפחה.
לצערי ולצערם (או לשמחתם) של מעריצי הסדרה הרבים, הסדרה גוועה בצורה די מבישה כאשר דמותו של קרוגר ב3 הסרטים האחרונים הפכה לקריקטורה פאטתית על דמותו המקורית. השיא היה בסרט "פרדי נגד ג'ייסון" שהפגיש, בניגוד לכל חוקי הז'אנר בין 2 גיבורים של סרטים שונים בקרב "אחרון בהחלט". באופן לא מפתיע היה זה הסרט הרווחי ביותר וזה שהצביע על כך שהקהל האמריקאי מאס בסלאשרים אך לא מאס בבידור.
בפעם הבאה- 1985 "בחזרה לעתיד" או "מועדון ארוחת הבוקר" לא החלטתי.. רוצים לעזור? כתבו תגובה, כאן או בפייסבוק.
לילה טוב וחלומות נעימים....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה