אחד מהסטיות הקשות שלי הקשורות במערכות יחסים (ותסלח לי ע. זוגתי שתחיה שלא נחשפה עד כה לסריטה הקשה הזאת) היא לשבת עם הבחורה בליל חורף סגרירי ולראות איתה את הסרט הצ'יזי ביותר שיצא לי לראות אי פעם "הרומן של אתמול בלילה" . אני מודה- לא כולן מתחברות לזה וצריך מידה לא מבוטלת של ציניות וסרקזם כדי להבין מה כל כך כיף בפיסה ההוליוודית המלוקקת עד מוות הזאת, חסרת המודעות העצמית עד לגבול הפתטיות.
ומה שמדהים הוא שהסרט מבוסס על מחזה מאת דיוויד מאמט- אחד מהמחזאים המבריקים והשנונים בארה"ב, זה שאחראי ליצירות מופת כ"גלנגרי גלן רוס", "שם המשחק" ו"מחלק רצח". מאמט היהודי אוהב לעסוק באכזריות הקטנה של בני האדם, דבר שלא בא לידי ביטוי בסרט המתפקד יותר כמיוזיקל של מונטאז'ים- אותם קטעי מעבר מוזיקלים שהמפורסם שלהם הוא בסרט "רוקי " (מונטאז' האימון של רוקי בו הוא עולה על המדרגות בוושינגטון) שמטרתם לקדם את העלילה במינימום זמן. כך אנו זוכים לרצף בלתי פוסק של מונטאז'ים מלוקקים עד מוות המזכירים במידה פרסומות אמריקאיות ישנות. יש את מונטאז' המעבר לדירה, מונטאז' ההתקדמות במערכת יחסים, מונטאז' העזיבה, מונטאז' ההתגברות ואיך לא, מונטאז' פתיחת העסק.
הסיפור, בנאלי להחריד, מבוסס על העקרון השחוק "גבר פוגש אישה, מאבד אישה, זוכה בה בחזרה" . השחקנים בינוניים ביותר ומה שנחקק בזכרון הוא דמי מור בעירום לפני הניתוח, ובכל זאת אני לא יכול שלא לצפות בסרט הזה ולחוש אושר בלתי מוסבר, חוויה השמורה בעיקר לGUILTY PLEASURE ההנאה ממוצר נחות אך מבדר להחריד.
בשבילי אין יותר אייטיז מהסרט הזה- כמו סמל הנייקי הגדול המופיע על נעליו של דני, כמו מוזיקת הג'אז האטית והיאפית, כמו העיר שיקאגו המככבת בסרט כתפאורה ראשית. הוא זיקוק טהור של חווית שנות ה80 הפומפוזיות, המלאות חשיבות והיאפיות אך גם מלאות ההדר, ימים שלא ישובו עוד.
אין לי יותר מדי אינפורמציה על הסרט הזה, שהיה הצלחה בינונית בקופות ולא השאיר רושם רב לאחר מכן . רוב לאו ודמי מור , שניים מהכוכבים המובילים של שנות ה80 הצליחו להרוס לעצמם את הקריירה בשנות ה90 ולעשות סוג של קאמבק איש איש בתורו (לאו בטלוויזיה, מור שעוד כיכבה בשלל להיטים ב90, כשלה בגדול בסרטה "סטרפטיז" בתחילת שנות ה2000 וכיום עושה תפקיד פה תפקיד שם) גם שחקני המשנה ג'יימס בלושי ואליזבת פרקינס לא ממש השאירו חותם. ועדיין פיסת צמר גפן מתוקה ומקסימה ללילות קרים בפוך עבה ושוקו.
בשבוע הבא- 1987- שוב התלבטות "וול סטריט" שהחלק השני שלו בקולנוע, או "נשיכות קטנות" סרט ערפדים מגניב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה