למעשה מדובר ב"רימייק", גרסה שנייה לסרטו של רוג'ר קורמן מ1960, אחד מסרטיו הראשונים של ג'ק ניקולסון כשחקן. בפגישה שהייתה לפני מספר חודשים בסינמטק ת"א קורמן התרברב על כך שהסרט נחשב בזמנו למהיר ביותר בכל הזמנים בכל הנוגע להפקה- לקח לו יומיים וחצי לצלם את הסרט שאורכו במקור 80 דק'. קורמן מסכים שהסרט המחודש טוב יותר, האפקטים והצילום כמובן ברמה אחרת, אך בעצב הוא ציין כי משהו מהקסם המקורי נמוג לו.
מאז סרטו של קורמן זכה הסרט לעיבוד בימתי באוף ברודווי בשנות ה80, ומשם דרכו היתה קצרה לגרסת מיוזיקל חדשה ונוצצת בניצוחו של פראנק אוז, אמן הבובות ומי שהיה יד ימינו של ג'ים הנסון ב"חבובות". "חנות קטנה ומטריפה" היה הפרוייקט הראשון שלו ללא הנסון. לקאסט הראשי לוהקו ריק מוראניס ואלן גרין, וכחיזוק הובא סטיב מרטין, כוכב ענק אז והיום לתפקיד רופא השיניים הסדיסט הנורא.
העלילה בקצרה: צמח מסתורי הנוחת במפתיע ליד חנות הפרחים של מושניק מגיע לידו של סימור, עובד קטן ועלוב המאוהב באודרי הבלונדינית העובדת איתו. במהרה מגלה סימור כי הצמח ניזון מדם אנושי ומאכיל אותו מדמו שלו.לכשגדל הצמח דרישותיו גדלות וסימור יוצא במסע של מרחץ דמים על מנת לתחזק את הצמח המביא לו כסף, פרסום, תהילה ואת ליבה של אודרי. בשיאו של הסרט הצמח שבינתיים מתחיל לפצוח בדיבור ושירה, מתגלה כיצור מכוכב אחר שמזימתו להשתלט על כוכבינו הקטן וש
וחר השלום. המזימה נכשלת כאשר סימור מצליח להשתלט על הצמח המפלצתי ולבסוף זוכה בנערה ופורש לפרברים.
מה שמעניין בסרט הוא שסיומו המקורי היה שונה לחלוטין. אוז צילם סיום קודר ומקאברי שבו הצמח מצליח להרוג את אודרי וסימור ומזימתו צולחת כאשר הוא משווק כמתנה לחגים בכל בית אמריקאי טיפוסי. בסצנת הסיום שעלתה לבדה 3 מליון דולר אך מעולם לא שודרה בהקרנות מסחריות אנו רואים כיצד שורה של צמחי "אודרי 2" משתלטת על ערים מרכזיות בארה"ב ומביאות לתחילתו של חורבן האנושות.
הסיום שונה לאחר תגובות קשות מצד הצופים בהקרנות המבחן. אוז נאלץ לצלם שוב וזאת למרות שהוא ומרבית הקאסט תמכו בסיום המקורי המבוסס על ההצגה. "הקהל לא אהב שהורגים לו את הגיבורים הראשיים.. בהצגה זה מתקבל כי אחר כך השחקנים עולים לבמה, בקולנוע הם לא יכולים לעשות זאת" טען אוז בראיון 10 שנים מאוחר יותר. מספר שנים מאוחר יותר יצא הסרט עם הסוף המקורי בגרסת DVD אך הוא הורד במהרה ע"י מפיק הסרט דיוויד גפן שטען כי הוא מתכנן להוציא לאקרנים את הסרט מחדש עם הסיום המקורי. לרוע מזלו של גפן ושלנו העותקים של חומרי הגלם המקוריים הושמדו וכל מה שנשאר זה נגטיבים בשחור לבן.
הסיפור הזה מרתק מאין כמוהו לכל מי שנוגע בקולנוע וגם למי שלא- הוא אומר הרבה על גורלה של יצירה, דעת הקהל וההשפעה שלה על היצירה השלמה.
בפעם הבאה- כאמור 1987 כנראה וול סטריט שבת שלום!
נספח- הסוף המקורי http://www.youtube.com/watch?v=A47SweUlXAc
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה