1987- וול סטריט

"תאוות בצע היא טובה, תאוות בצע עובדת,תאוות בצע תשחרר את כולנו".

המשפט המפורסם מהסרט "וול סטריט" נאמר לראשונה בניסוח שונה מעט ע"י הברוקר היהודי הנודע איוואן בואסקי. בואסקי, שכמו גיבור הסרט גורדון גקו (המגולם בלהט והתלהבות נדירה ע"י מייקל דאגלס) נשפט ונאסר על שימוש במידע פנימי, הוא רק אחד מהדמויות עליהם מבוסס גקו, אחד הנבלים המקסימים של שנות ה80. נבל שפניו הם פניה של עולם העסקים האמריקאי כולו בשנות ה80- חזירי, מרוכז בעצמו, לא יודע גבולות ותאב בצע.

ב1987 כשארה"ב והעולם כולו התסחררו כולם מהקפיטליזם המסנוור בניצוחם של רייגן ותאט'צר היה אחד שלא כל כך התלהב והעז לומר על שעל ליבו- הכסף משחית, משחית מאוד אפילו.

אוליבר סטון מעולם לא פחד להיות הילד הרע של הוליווד. כל כך חתרני הוא שבסרט "תיאורית הקשר" דמותו הפארנויידית של מל גיבסון מעלה את ההשערה כי הוא סטון הוא סוכן של הממסד "אחרת אין סיכוי שלא היו מורידים אותו". מניפוץ המיתוס על ויאטנם שזכה להדים ממושכים ב"פלאטון" 10 שנים בלבד לאחר סיום המלחמה, ומאוחר יותר ב"נולד ב4 ביולי" כשסטון מעז להכניס את נער הפלא טום קרוז לכיסא גלגלים, דרך JFK, סרט הקונספירציות הראשון שנכנס בדלת הקדמית של עולם הבידור האמריקאי, סטון מעולם לא פחד לשאול שאלות קשות ולפעמים גם לתת תשובות נוקבות. וכשמדובר בביבי של הממסד- עולם העסקים והמסחר, סטון מכה ללא רחמים. אף אחד לא יוצא נקי, לא הממסד המושחת, הסוחרים חסרי המצפון שימכרו את אביהם תמורת כסף ולא הציבור שקונה את הכל בשקיקה. על רקע זה אולי הדמות המעוררת אמפטיה ביותר היא דווקא של גקו הנבל, הוא אולי מושחת, מרושע ואנטיפט אבל הוא לפחות מכיר בפגמיו. נפילתו מעוררת רחמים.

אגב בסרט ההמשך שיצא לא מזמן חוזר סטון במפתיע לגקו שהוא מפוכך ובוגר יותר, אך עם אותו ניצוץ של רוע בעיניו.

ב2010 סטון הוא כבר לא נביא זעם. החיבור שלו עם מנהיגים שנויים במחלוקת כהוגו צ'אבז ואחמדינג'ד (סטון רצה לביים סרט דוקומנטרי עליו ונכשל) מעמידה אותו באור שלילי ובלתי לגיטימי. אך אם נחזור לשנות ה80 וננסה לבדוק מי היה מהראשונים לבשר על סיום החגיגה הגדולה, נמצא שם את סטון.

בשבוע הבא:1988 - שוב התלבטות "ביג", "ביטלג'וס" או אולי דווקא הסרט הזר "סינימה פרדיסיו". הצביעו והשפיעו!